תוכנית עסקית לאולימפיאדה

חשוב מאוד לשמור על גמישות מחשבתית, לא לאבד את הראייה הביקורתית ואת יכולת השיפוט.

תוכנית עסקית לאולימפיאדה

ב -27 ליולי ניתנה שריקת הפתיחה לאולימפיאדה השלושים במספר – אולימפיאדת לונדון 2012. אלפי ספורטאים מכל מדינות העולם מתחרים בעשרות ענפי ספורט שונים במרדף אחר מדליה אולימפית והזכות להיכנס לדפי ההיסטוריה של הספורט. באולימפיאדה בלונדון צופים יותר מ-5 מיליארד אנשים ברחבי העולם (שהם כ-70% מאוכלוסיית העולם) באמצעות מאות רשתות תקשורת המסקרות את האירוע. נתונים אלה הופכים את האולימפיאדה לאירוע הנצפה ביותר בעולם.
וכצפוי, באירוע הנצפה ביותר בעולם מעורבים הרבה מאוד כסף ופוליטיקה…..אבל, אנחנו כאן כדי להתייחס למספרים.
ע"פ חברת חקר השוק Brand Finance השווי של מותג האולימפיאדה עומד כיום על כ-48 מיליארד דולר- שווי שמציב אותו במקום השני רק מאחורי המותג המוכר לכולנו- Apple (עם שווי כ-70 מיליארד דולר!). נתון מעניין הוא שהמותג האולימפי שווה כיום יותר מסך כל הספונסרים הראשיים לאולימפיאדת לונדון 2012 יחד. ומדובר על מותגים ענקיים בקנה מידה עולמי כמו: קוקה קולה, סמסונג, מקדונלד'ס, פרוקטור-גאמבל ועוד. מאז כניסת הספונסרים באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984, רווחי הועד האולימפי הבינלאומי עולים בהתמדה, כאשר רק לאחרונה נמכרו זכויות השידור לארבע האולימפיאדות הקרובות (קיץ וחורף) מ-2014 עד 2020 לרשת NBC ב-4.4 מיליארד דולר, וזאת לשידור בארה"ב בלבד.
עם נתונים מספריים כה מרשימים, נשאלת השאלה הטבעית: כיצד משפיעה החגיגה האולימפית על המדינה בה היא מתארחת? התשובה אינה חד משמעית שכן אפילו אם מסתכלים לא רחוק מדי אל העבר, ניתן למצוא דוגמאות בהן לאירוח האולימפי הייתה השפעה חיובית בטווח הארוך על המדינה המארחת וכאלה המראות השפעה שלילית לטווח הארוך. מצד אחד מדינה שנבחרת לארח את האולימפיאדה זוכה לחשיפה תקשורתית ולגלי תיירות אדירים, אך מנגד היא נאלצת להשקיע סכומי עתק בהכנות לאירוח האולימפיאדה כגון בניית תשתיות, הקמת איצטדיונים, יצירת מערך אבטחה מתאים כאשר אפילו ההוצאות הבלתי צפויות מוערכות בכמה מיליארדי דולרים. למעשה, סיפור התקציב של אולימפיאדת לונדון 2012 ממחיש את הפוטנציאל האדיר להוצאות.
בשנת 2005 הבריטים העריכו שתקציב המשחקים יעמוד על 5 מיליארד דולר, ב-2008 התקציב הכפיל עצמו ל-11 מיליארד דולר (באותה שנה נערכה האולימפיאדה בבייג'ינג בתקציב של 43 מיליארד דולר), וב-2012 התקציב עודכן ל-40 מיליארד דולר! הוצאות בקנה מידה זה דורשות היערכות כלכלית נכונה (אולי איזו תוכנית עסקית קטנטנה…) ומשנה זהירות שכן במקרה הרע המדינה המארחת עלולה להיקלע למשבר כלכלי עמוק.
כמובן שהועד האולימפי נוטה להדגיש את היתרונות למדינות בכלל ולערים בפרט המארחות את האולימפיאדה וזאת על סמך אולימפיאדות שהוגדרו פה אחד כהצלחה מסחררת.
המשחקים האולימפיים בברצלונה 1992 למשל הפכו את העיר לאחת מערי התיירות הגדולות בעולם. בעיר החל תהליך מתמשך של מודרניזציה במהלכו הוקמו טיילת חדשה ונמל חדש שהפכו ליעדי תיירות פופולריים בטווח הארוך. מעבר לכך, התשתית הספורטיבית שהוקמה בעיר הצמיחה ספורטאים ומאמנים מוכשרים שהזניקו את הספורט הספרדי קדימה כאשר ההצלחות של הספורט הספרדי כיום העלו, ע"פ ההערכות, בשנים האחרונות את שיעור התיירות בספרד בכ-20%. מאז 1992 ועד היום נאמדת ההשפעה של האולימפיאדה בברצלונה בעיר בכ-72 מיליארד דולר, נתון ממנו ספרד נהנית גם בזמן המשבר הכלכלי. האולימפיאדה הקודמת בבייג'ינג הוכתרה גם היא כהצלחה.
סין השקיעה 43 מיליארד דולר (מה שהפך את המשחקים ליקרים ביותר בכל הזמנים) בעיקר בתשתיות שלא היו קיימות לפני כן בבירה הסינית. הוקמו כבישים חדשים, מערך תחבורה ציבורית מתקדם, ושדה תעופה חדש. מעבר להשפעות החיוביות על הכלכלה הנובעות מהקשר בין תשתיות לצמיחה, הדבר השפיע בעיקר על תיירות הפנים של המדינה (וכשיש מיליארד סינים שלא טועים- הפוטנציאל להצלחה גדול). אך בצד ההצלחות של האולימפיאדה הזו קיימות גם מספר נקודות שליליות, שהבולטת שבהן היא חוסר היכולת לנצל את המתקנים הספורטיביים שסין הקימה בטווח ארוך- וכעת הם לא מתוחזקים ומוזנחים. דוגמה חיובית נוספת אך ישנה יותר היא דרום קוריאה- בסיאול 1988 האולימפיאדה היוותה זרז שהוביל את הפיכת דרום קוריאה למדינה דמוקרטית ובהמשך לאחת הכלכלות הגדולות בעולם.
מנגד קיימות לא מעט דוגמאות המדגישות את החסרונות הגלומים באירוח אולימפיאדה. אולימפיאדת "החוב הגדול", מתוקף כינוייה, מהווה דוגמה אחת טובה לכך. המשחקים האולימפיים שנערכו במונטריאול 1976 בתקציב של 2 מיליארד דולר היו כשלון מבחינה פיננסית עבור קנדה, כאשר רק 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 2006 המדינה סיימה לשלם את חובותיה בגין אירוח האולימפיאדה.
אך הדוגמה המושלמת, והעדכנית מכולן היא בהחלט המשחקים האולימפיים באתונה, יוון 2004. באותה התקופה, יוון הייתה חברה חדשה יחסית באיחוד האירופי ועברה לשימוש במטבע היורו. ההשקעות במדינה צמחו אך במקביל גדלו גם ההוצאות הממשלתיות. בדיעבד, ניתן לומר שהתכנון הפיננסי היווני לאירוח האולימפיאדה לקה בחסר… בניסוח עדין. התקציב הממשלתי לאולימפיאדה נופח ב-16 מיליארד דולר (סכום עתק למדינה שאינה בעלת חוסן כלכלי גבוה). המשחקים אמנם עברו בהצלחה אך הבירה היוונית לא הצליחה לגרום לאולימפיאדה להיות זרז למודרניזציה כאשר התשתיות שנבנו לתחבורה נבנו במהירות וברמה נמוכה- דבר שיצר לאחר מכן יותר בעיות מאשר יתרונות. ההפסד מהמשחקים באתונה הוערך בכ-50 אלף יורו עבור כל משק בית ביוון, ואת הסכום הזה נאלצה הממשלה להוציא מכיסה. פעולה זו ניפחה את המנגנון הממשלתי ואת הגירעונות בתקציב המדינה- תהליך שבסופו של דבר הביא את יוון למצב הכלכלי העגום, בו היא עומדת מול האיחוד האירופי נזקקת לסיוע חיצוני.
אז האם משתלם כלכלית לארח אולימפיאדה? הסטטיסטיקה אומרת ש-8 מתוך 15 האולימפיאדות האחרונות (קיץ וחורף) הסתיימו ככשלון- והוויכוח יושפע רבות מהתוצאות וההשפעות של לונדון 2012 על כלכלת בריטניה.
נראה שהצלחה או כישלון של מדינה נעוצים ביכולתה למנף את ההשקעה במשחקים לטובת פיתוח וצמיחה ארוכי טווח וליצירת מיתוג מוצלח של המדינות והערים המארחות. באופן דומה, גם בעת כתיבת תוכנית עסקית אנו שוקדים על הערכת ההשקעות הראשוניות של המיזם והאם בסופו של דבר ההשקעה מחזירה עצמה לצד הפעילות וההוצאות השוטפות של העסק- כך שבתאוריה, גם לאירוח המשחקים האולימפיים אפשר לכתוב תוכנית עסקית… ואפילו אחת טובה.
ועכשיו קחו רגע ותקראו על:
בהצלחה!
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *